פסק-דין בתיק ת"א 4181-08

1.         תביעה למתן צו עשה. טענת התובע בתמצית היא, שהנתבע חרג מהוראתו של פסק דין. התביעה הנוכחית הוגשה איפוא, כדי לכפות עליו ציות לאותו פסק דין.

2.         א.         מהותו של הסכסוך שבין הצדדים היא בשאלה,  היכן בדיוק עובר קו הגבול  

                        בחלקה 38 שחלק ממנה "שייך" לתובע וחלקה האחר, "שייך" לנתבע.

ב.         התובע, כמו גם  הנתבע, הם חברים במושב גילת. כתבתי לעיל את המילה שייך במרכאות, כיון שכמו כל, או רוב חברי האגודות השיתופיות, מעמדם של הצדדים אינו של בעלי זכויות קנין בקרקע - גם בקרקע שבטיעון - אלא הם ברי רשות.

3.         לא ניתן להבין את שורשיו ומהותו של הסכסוך דנא בלי סקירה "היסטורית" קצרה.

א.         ראשיתו של סכסוך זה, עוד ב"פרנטלה " הקודמת. דהיינו, הוריהם של הצדדים לסכסוך הנוכחי.

ב.         כדי לקצר אומר, שהסכסוך ה"קודם" הופנה ע"י כב' השופט פלפל להליך של בוררות. הבוררות קויימה בפני מי שהיה אז חבר הכנסת מר אליעזר אבטבי.  פסק הבוררות קבע שחלקת המריבה, היא גם חלקת המריבה דכאן - היא חלקה 38 - "תחולק שווה בשווה בין שני המשקים (זה של משפחת גז וזה של משפחת פחימה), כך שהחלק הדרומי יהיה ברשות משפחת גז והצפוני, ברשות משפחת פחימה. "גם כן - 10 דונם". (סעיף 1 לפסק הבוררות מיום 22.09.1980).

ג.          בשנת 1998, בוצעה על פי יוזמה של התובע, חלוקה פיזית של הקרקע שבטיעון. החלוקה נעשתה בהסכמה, בנוכחות הצדדים להליך זה, ובנוכחות יו"ר ועד המושב דאז. קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי מיקומו של קו הגבול שהותווה אז, ולגבי הרציונל שעמד בבסיס החלוקה. ענין זה יבואר בהמשך.

ד.         שאלת מיקומו המדויק של קו הגבול בחלקה 38 בין החלק של גז לבין החלק של פחימה, שבה והתעוררה באקראי בשנת 2005. על פי ההסבר הכלול בכתב טענות מטעם גז (הוגש  ב- 21.03.12) - גז פלש שלא מדעת לחלקה 37. בעל החלקה, מר לוסיאן טיבי, דרש סילוק יד ואז, כאמור באקראי, גז גילה שפחימה פלש לחלק שלו. (ראו: נספח ח' ל"כתב הטענות" שהגיש גז ב- 21.03.12).

3.         טענות התובע:

א.         על פני הדברים, נראה לכאורה, שמדובר בסכסוך היסטורי שכבר הוכרע בעבר. לפיכך, באת כח התובע ריכזה מאמץ כדי לשכנע שמדובר בסכסוך אחר - שונה ממה שהיה  בעבר, וכי אין להחיל על המקרה דנא, את דין ההתיישנות.

            על פי טענת התובע, עניינו של הסכסוך הקודם שהוכרע כאמור בפסק הבוררות, היה "נורמטיבי": מהו "נתח" הקרקע שתקבל כל משפחה.  עניינו של הסכסוך הנוכחי הוא בשאלה אחרת, "ביהביורלית" - היכן עובר בפועל קו הגבול בין ה"נתחים" ששתי המשפחות קיבלו.

ב.         על פי הנטען בתביעה, לאחר שהתברר לתובע שקו הגבול שנקבע בהסכמה ב- 1998 - הוזז ממקומו על ידי "יד נעלמה", כנראה  זו של הנתבע - הוא הזמין מדידה ואז התברר, שאכן העמודים שסימנו בשעתו את קו הגבול, הוזזו ממקומם לתוך שטחו של התובע.

4.         טענות הנתבע:

            א.         הנתבע טען שהחלוקה בשנת 1980, כמו גם "אישורה" (כלשונו) בשנת 1998, היתה

בכוונת מכוון לא שוויונית, שכן, הניצולת של החלק של הנתבע היתה קטנה יותר, ואי השוויון הזה, "איזן" את הניצולת הקטנה יותר של הנתח שלו בכך, שהוא (הנתבע)  קיבל שטח גדול יותר. (ראו: סעיפים 6, 13 ו- 16 (ב) לסיכומי הנתבע.

ב.         לטענת הנתבע, הוכח, שהחלוקה הלא שיוויונית נעשתה בהסכמה עוד בשנת 1980. הנתבע טען איפוא, לתחולה של סעיף 5 לחוק ההתיישנות. כיון שעילת התביעה נולדה לטענתו בשנת 1980 - ממילא מדובר בעילת תביעה שהתיישנה.

ג.          עוד טען הנתבע טענות "שיהוי", "הסכמה", "ויתור" ו"מעשה בית דין".

5.         דיון והכרעה: